top of page
person-lying-ground-after-car-accident.jpg

רשלנות

בניגוד לרוב העבירות אשר דורשות מחשבה פלילית של הנאשם, ומכאן כדי להוכיח אותה, בית המשפט ינסה להבין בעזרת הראיות המובאות בפניו, הן על ידי התביעה והן על ידי ההגנה, מה עבר בראשו של הנאשם, הרי בעבירות בהן הייסוד הנדרש הוא רשלנות (כגון גרימת מוות ברשלנות) בית המשפט לא נדרש להבין מה הנאשם חשב אלא האם הנאשם פעל בסנדרט המצופה ממנו ביחס לאדם מן הישוב.

כלומר, הרף שיש להוכיח הוא נמוך יותר שכן המבחן הוא מבחן אובייקטיבי (איך אדם סביר היה אמור לפעול) ולא סובייקטיבי (מה הנאשם האמין וחשב).

במילים אחרות, השאלה במקרים אלו היא לא האם הנאשם התכוון או נהג באדישות או קלות דעת במעשה שהביא לתוצאה, אלא אם נהג הזהירות המצופה מאדם במעמדו ותפקידו. למשל,  נהג שפגע בהולך רגל, כמובן ללא כל כוונה או מחשבה פלילית, עלול להיות מאושם בגרימת מוות ברשלנות במידה ולא טיפל ברכבו באופן המצופה מאדם סביר. לחילופין, גננת שלא דאגה מראש שלא יהיו חפצים או אביזרים מסוכנים בתחום הגן, עשויה להיות מואשמת בגרימת חבלה רשלנות אם ילד יפגע בתחום הגן, וזאת למרות שברור שהיא לא התכוונה או הייתה אדישה לגרימת הפציעה, אלא פשוט בשל כך שלא נקטה באמצעי הזהירות המצופים מגננת.
מכיוון שלא מדובר במחשבה פלילית, הרי שלרוב גם העונשים על עבירות רשלנות הינם נמוכים יותר מעונשים על עבירות הדורשות מחשבה פלילית.

bottom of page