שינוי עילת סגירת תיק מחוסר ראיות לחוסר אשמה: והבנת ההבדלים.

מה ההבדל בין חוסר אשמה לחוסר ראיות?

כאשר תיק פלילי נסגר, ישנן שלוש עילות מרכזיות לסגירה: "חוסר ראיות", "חוסר אשמה" ו"נסיבות העניין בכללותן אינן מצדיקות העמדה לדין". ההבדל ביניהן משמעותי וחשוב להבנת מצב התיק והחשוד.

• חוסר ראיות: מדובר במצב שבו יש ראיות, אך הן אינן מספיקות כדי לבסס כתב אישום או להרשיע את החשוד בביצוע העבירה. בתיק שנסגר בעילה זו, רישום התיק נשאר במרשם המשטרתי הפנימי.

• חוסר אשמה: מדובר במצב שבו הוכח כי החשוד לא ביצע את העבירה או שהסיכוי שביצע אותה נמוך מאוד. במקרה זה, התיק נמחק לחלוטין מהמרשם המשטרתי ואין כל עדות לכך שהתנהל נגד החשוד חקירה.

• נסיבות העניין בכללותן אינן מצדיקות העמדה לדין: מדובר במקרים בהם, למרות שקיימות ראיות מספקות, הוחלט שלא להעמיד לדין עקב שיקולים רחבים יותר, כמו חוסר עניין לציבור.

הנחיית פרקליט המדינה 1.3

בהנחיית פרקליט המדינה מספר 1.3 "סגירת תיקים בעילת 'חוסר ראיות' ובעילת 'חוסר אשמה'", מוגדרים הקריטריונים והשיקולים שעל התביעה לשקול בעת קביעת עילת הסגירה המתאימה. הנחיה זו נועדה להנחות ולהבנות את שיקול הדעת של התובע במצבים השונים, תוך דגש על יחס בין עילת הסגירה לחזקת החפות.

פסיקה רלוונטית

בפס"ד בג"ץ 4539/92 קבלרו נ' היועץ המשפטי לממשלה, בית המשפט העליון הכיר בחשיבות ההבחנה בין חוסר ראיות לחוסר אשמה והדגיש את ההשלכות האישיות והציבוריות של עילת הסגירה. בית המשפט קבע כי יש להקל בדרישה הראייתית לסגירת תיק בעילה של חוסר אשמה על מנת לשמור על חזקת החפות של החשוד.

להורדת מדריך מקיף למחיקת רישום פלילי (בין היתר באמצעות הגשת בקשה לשינוי עילת מחוסר ראיות לחוסר אשמה) לחץ כאן:

מדריך למחיקת רישום פלילי - עשה זאת בעצמך.pdf

הורידו את PDF • 936KB

המסגרת החוקית

סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קובע כי התובע יעמיד לדין כאשר הראיות מספיקות לאישום, אלא אם נסיבות העניין אינן מתאימות להעמדה לדין.

סעיף 62(ב) לחוק קובע את החובה למסור לחשוד הודעה בכתב על סגירת התיק ללא ציון עילת הסגירה, אך מאפשר לחשוד לברר את עילת הסגירה בתחנת המשטרה או בדרכים אחרות.

השיקולים לסגירת תיק בעילה של "חוסר ראיות" או "חוסר אשמה"

לפי הנחיית פרקליט המדינה מספר 1.3, אם התובע משתכנע שהסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה הוא נמוך, יש לסגור את התיק בעילה של חוסר אשמה. לעומת זאת, אם ישנן ראיות אך הן אינן מספיקות להרשעה, יש לסגור את התיק בעילה של חוסר ראיות. ההנחיה קובעת כי:

"אם סבר תובע כי מתקיים 'סיכוי סביר' להרשעה, וכי נסיבות העניין בכללותן מצדיקות העמדה לדין, עליו להגיש כתב אישום. לא התקיים תנאי סף זה, חלה על התובע חובה להימנע מהעמדה לדין ועליו לסגור את התיק נגד החשוד. העדר תשתית ראייתית מספקת להעמדה לדין מותיר בידי התובע שיקול דעת באשר לעילת הסגירה: 'חוסר ראיות' או 'העדר אשמה'."

בבחינת עילת הסגירה, על התובע לשקול את מידת המהימנות של העדויות המרכזיות ואת מידת מהימנות גרסת החשוד. אם אין בתיק ראיות המבססות חשד סביר נגד החשוד, יש לסגור את התיק בעילה של חוסר אשמה.

החשיבות של עילת הסגירה מנקודת מבט של חשודים

הבחירה בין חוסר ראיות לחוסר אשמה משפיעה לא רק על המידע שיישאר במרשם המשטרתי אלא גם על השפעות אישיות וחברתיות על החשוד. תיק שנסגר מחוסר אשמה נמחק מהרישומים המשטרתיים הפנימיים, בעוד תיק שנסגר מחוסר ראיות נשאר ברישומים ויכול להשפיע על החלטות מנהליות עתידיות.

השלכות אלו יכולות להיות משמעותיות, במיוחד עבור אנשים בעמדות ציבוריות או בעלי משרות הדורשות רישום פלילי נקי. בנוסף, רישום כזה יכול להשפיע על מוניטין אישי ומשפחתי, ולכן יש חשיבות רבה לסגירת תיק בעילה של חוסר אשמה כאשר הדבר אפשרי.

צריכים עזרה בשינוי עילת סגירת תיק מחוסר ראיות לחוסר אשמה?

חשוד שסגרו את תיקו בעילה של חוסר ראיות, אך משוכנע בחפותו, רשאי לפנות לתובע בבקשה מנומקת שינוי עילת סגירת תיק מחוסר ראיות לחוסר אשמה. תהליך זה חשוב במיוחד לשמירה על שמו הטוב והימנעות מפגיעה במוניטין האישי והמקצועי שלו.

סיכום

הבנת ההבדלים בין חוסר ראיות לחוסר אשמה והליך שינוי עילת הסגירה הם קריטיים לשמירה על זכויות החשודים ושמם הטוב. במקרה של סגירת תיק בעילה של חוסר ראיות, מומלץ להיוועץ בעורך דין ולשקול הגשת בקשה לשינוי עילת הסגירה לחוסר אשמה.